החלטה בתיק בש"א 154113/08

1.         המבקש - הנתבע 3 הגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף.

2.         המבקש טען, כי פסק דין אשר ניתן בע"א 1152/05 במערכת היחסים שבין המשיבה ובין מי שהיתה בתיק הנתבעת 4 - מדינת ישראל  מחייב גם במערכת היחסים בין המשיבה ובין המבקש.

גם אם לא, אזי ההכרעות בו מהוות השתק עילה ו/או השתק פלוגתא ועל כן דין התביעה להידחות נגד המבקש.

3.         התביעה שבפני הוגשה בשנת 2004 נגד ארבעה נתבעים.

המבקש הוא עו"ד אשר ייצג את המוכר מר שמשון נוריאני (להלן: "נוריאני") בעסקת מכר.

ביום 21/5/97 נכרת חוזה מכר לפיו בתמורה לתשלום סך של 157,000 דולר מכר נוריאני לתובעת את זכויותיו בנכס מקרקעין הידוע כחלק 2 מחלקה 444 בגוש 6636 (להלן: "הנכס").

ביום 26/9/96, עוד לפני שנערכה עסקת המכר, פנה נוריאני באמצעות בא כוחו המבקש בה.פ. בבית המשפט המחוזי בתל אביב למתן סעד הצהרתי ולפיו הוא בעל הזכויות בנכס.

ביום 10/3/97 נתן כב' השופט ד"ר קלינג פסק דין הצהרתי כמבוקש וזאת בהיעדר התייצבות של המשיב.

פסיקתא נחתמה ע"י כב' השופטת סוקולוב ביום 10/3/97.

כעבור מספר חודשים לאחר כריתת הסכם המכר ובטרם הושלמה העסקה בין התובעת ובין נוריאני ברישום, הגיש הבעלים הקודם של הנכס (להלן: "סונדרס") בקשה לביטול פסק הדין ובקשה למנוע את השלמת העסקה.

כב' השופט קלינג בפסק דין מיום 27/5/99 ביטל את פסק הדין מיום 10/5/97 ודחה את התובענה בה.פ. 1674/96.

4.         התובעת ערערה על פסק הדין לבית המשפט העליון ובית המשפט העליון אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

5.         התובעת שילמה את תמורת המכר לנוריאני. מסרה את החזקה בנכס לסונדרס, וטענה, כי כך ירדו לטמיון כספי הרכישה בסך של 157,000 דולר ונגרמו לה נזקים נוספים בסך 250,000 ש"ח.

6.         הנתבעת 4 - מדינת ישראל הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף במסגרת בש"א 164932/04.

כב' השופט ד"ר ורדי קיבל את הבקשה. בית המשפט המחוזי בע"א 1152/05 דחה את הערעור על פסק דינו של כב' השופט ד"ר ורדי.

בית המשפט של הערעור קבע, כי לא היה במתן פסק דין הצהרתי, ללא הצגת מסמך בכתב, כל התרשלות, שכן פסק הדין הוא תוצאה של הפעלת שיקול דעת שיפוטי והוא מתיישב עם ההלכה הפסוקה, וכן גם לו היה השופט היושב בתיק פוסק בניגוד להלכה הפסוקה, כי גם אז לא היה בכך משום התרשלות ו"האבסורד ברור על פניו".

7.         בבקשה שבפני טוען המבקש, כי בית המשפט המחוזי ציין, כי אמנם סעיף 8 לחוק המקרקעין קובע כי התחייבות לעשות עסקה במקרקעין טענוה מסמך בכתב, אך הפסיקה ריככה את דרישת הכתב ומכאן שלא היה במתן פסק דין הצהרתי ללא הצגת מסמך בכתב כל התרשלות.

8.         הטענות נגד המבקש בכתב התביעה הן, כי הוא נהג ברשלנות מקצועית והפר חובות זהירות - מושגית וקונקרטית לעסקת רכישת נכס מקרקעין ממי שלא היו לו כל זכויות באותו נכס וכי המבקש עתר בשמו של נוריאני למתן סעד הצהרתי למרות שלא היתה קיימת ראיה בכתב למבוקש.

כמו כן נטען, כי המבקש היה צריך לתהות על העובדה, כי נוריאני טוען לזכויות שרכש בנכס מבלי שיש בידו מסמך בכתב וזאת על פי הוראות סעיף 8 לחוק המקרקעין (סעיף 22 לכתב התביעה).